נצח שבנצח

"נצח שבנצח" הוא כינויו הקבלי של היום ה-25 לעומר, התקופה שבין פסח לשבועות. זה האזור האפור בין העבדות של עם ישראל לחירות שבה קיבל העם את התורה, המסורת שמחברת אותנו אחד לשני יותר מאלפיים שנה. נצח - כי לעם שלנו אין סוף, אנחנו ממשיכים. ונצח כניצחון, כי אנו עם חזק, חכם ומלא בחסד, יודעים איך לנצח ולמה זה הכרחי. עם ישראל התחיל כמשפחה וממשיך להיות משפחה. כל אם ואב, כל אח ואחות, כל בן ובת מרגישים את הכאב של כל ישראלי ושל כל יהודי בעולם, כבשר מבשרם. וכאבים יש לנולעם שלנו, לא חסר, ואף פעם לא היה חסר. אבל, כמו משפחה, אנחנו גם זוכים לחוות כל הצלחה וכל ניצחון כשלנו אישית, זוכים להיות גאים אחד בשני, ולהרים אחד את השני. וזאת מטרתה של התערוכה "נצח שבנצח". להרים, לתמוך, להיות גאים. יצירות האמנות בתערוכה מתמקדות בניצחונות, לאומיים ואישיים, גדולים וקטנים, בהם זכינו עד כה בתשעת חודשי המלחמה. בכל רחבי הארץ התקיימו תערוכות רבות המתאבלות על אובדנינו. הן היו חשובות והכרחיות, אבל הגיע הזמן לזקוף את מצב הרוח. עכשיו זה הזמן להודות על אלפי הניסים הגדולים והקטנים שהיו חלק מהמאבק הזה. אנו מבקשים גם מכם להיות חלק, לא רק כצופים אלא כיוצרים, ולייצר תמונה של ניצחון, אישי או לאומי. צילומי היצירות יוקרנו במסך בחלל תצוגה. הקיר שהוקדש לחללי צה"ל מלא ביופי. יופי של פרצופים של אנשים טובים שתרמו לנו את הכל. יופי של יצירתיות ואמפתיה של האמנים שבחרו לכבד בן אדם ספציפי, לזכור ולייצר בדמותו ובהשראתו. הקיר הוא הכרזה שאנו מחוייבים להיות ראויים להקרבתם. לא מתקבל על הדעת להגיד ש"האלוהים לוקח את הטובים ביותר" ואחר כך להמשיך להיות כפי שהיינו קודם. מכל אחד של חללי צה"ל אנחנו חייבים ללמוד ולהשתדל להיות כמותם, להיות הטובים ביותר, בשבילם ובגללם. לכן אנו מבקשים שכל מי שהכיר חלל צה"ל ירשום כאן בספר סיפורים עליהם, כדי לאפשר לנו לקבל מהם השראה. כמו כן, מומלץ לכל מבקר לקרוא את הסיפורים. עם ישראל הוא עם הנצח, עם הניצחון, ומשפחה לנצח. חני כהן זדה באמצעות לוחות-זיכרון מעץ שקיבלה ממדריכה בטיול משפחתי של מצעד החיים בפולין, ציירה חני 40 רגעים שנגעו בה כשהמלחמה השתוללה סביבה. חני בחרה להתמקד בניסים ולא באובדנים, בחרה להדגיש את החוזק והעוז של אומתנו גם כשאנו שרויים בלחץ קיצוני, ולהעיד על הרגעים שבהם יד האלוהים ניכרת, מרוממת אותנו, ונותנת לנו כוח לקום נגד אויבינו. נדב טייטלבוים בימים שנדב שירת במילויים, הוא צייר רגעים אינטימיים ואנושיים: יוגה אווירית בין השמירות, בן זוגו במדים מנגן גיטרה, אמא שלו כמתנדבת בקטיף וחייל מנמנם. לנדב בתחילת המלחמה היה קושי גדול לצייר, רק אחרי תקופה, במהלך המילואים, הוא הצליח להתחיל לחזור ולצייר דרך אותם רגעים קטנים ויום יומיים. הציורים העדינים האלה מזכירים את הניצחון של היום-יום. ענבל סינגר הסידרה "נשות לחיקוי" של ענבל נוצרה בהשראת מעשי הגבורה הגדולים שראינו מאז ה-7 באוקטובר. היא בחרה להדגיש את התרומות החשובות של כמה נשים מרשימות שהשפיעו עליה. מטרתה היא להביא לידי ביטוי את האומץ והתושיה המדהימים שלהן כדי שאחרים יוכלו לקבל השראה ולשאוב כוח מדוגמתן האישית. ענבל השתמשה בטכניקה של הנחת צבעי מים כחולים כתת-ציור והוספת את הציור הדיוקן על השכבה הזו. טכניקה זו משקפת את המציאות שבה נשים אלו לקחו תקופה עצובה ואפלה והתעקשו להאירה. ענבל תורמת את ההדפסים של העבודות שמוצגות כאן לעיר אריאל לכבוד סבא שלה, דוד חסמן, אחד המוסדי העיר. אברהם ופסי כעולה מאוסטרליה, אברהם רואה בכל אחד מציוריו כחלק ממסעו לחיבור למולדתו ולשורשיו היהודים. כל אחד משלושת הציורים המעובדים בקפידה מייצגים חלק מהמסע ההוא: חתונתם של שני חברים טובים בתקופת מלחמה, הקיבוצניקית הקוצרת חיטה שמזכירה את דמותה העוצמתית של רות, והגיבור ארז אשל שירד דרומה עם כמה מתלמידיו מעין פרת, הצילו מעל 70 איש ממחבלים, ומאז ממשיך להילחם. אלו האנשים והרגעים שבהם מגלה אברהם את גאוותו היהודית והישראלית, תוך שהוא הופך יותר ישראלי בעצמו. תמר רונד ארבע היצירות של תמר קיבלו השראה מאמנים אחרים: צלם צבאי מקצועי שתפס חיילת מאושרת ומלאה בבוץ; צילומים של נחמן מרדוף, רועה-צאן בן 17 שנהרג על ידי מחבלים; והשיר "החול יזכור" של חווה אלברשטיין. מכל אחד מהאמנים אלו, היא לוקחת את היופי שהם כבר יצרו ומרוממת אותו, ומחזירה אותו למרכז הבמה. תמר מביאה את הרגעים והאנשים והמילים המשמעותיות לקידמת התודעה, מטביעה במיומנות את התמונות הללו ומזכירה לנו על מה אנחנו נלחמים. גדליהו הורטיג בהסתמך על הרקע שלו כמעצב גרפי, גנן ומומחה לרפואת המזרח, גדליהו מתאר את העולם שעינינו אינן רואות, את העולם הרוחני. הוא לתהליכים אנרגתיים הנובעים מאנשים ומהטבע ומפרש את האנרגיות הללו על קנבס ועץ. יצירות אלו, הן הפנטסטיות והן המציאותיות יותר, נעזרות באנרגיות המאבק שלנו כאנשים והשימוש בעוצמתנו, ברוחניות ובתושיה שלנו. יצירותיו של גדליהו נוטות חלק לאבסורד או למופרך, אך מטרתן היא לחשוף את האמת, מאמץ ראוי בתקופה שבה נראה שהאמת בסכנה. נטלי כהן נטלי היא נכדה של ניצולי שואה והיא רואה את עצם קיומה כניצחון. באמצעות יצירותיה, נטלי מחפשת את רגשותיה ואת האמת שלה, ושואפת למצוא דרך לעבד את הכאב שאנו חווים יחד כאומה, על מנת להתמודד עם האתגרים הגדולים והקטנים של חיי היומיום. סדרת "חיפוש נפש" שלה לוכדת את תחושת ה"גישוש בערפל" שאנשים רבים מזדהים איתה בתקופה זו. המשקפת מגוננת על ראייתה ומאפשרת לה להתקדם. הדגל, החיילת והבד עם פסים הם כולם סמלים של האומה שלנו; כל אחד מהם נראה מאחור בחלל ניטרלי, ומאפשר לנו לדמיין את עצמנו או מישהי שאנו מכירים כדמות בציור.