זרקור מתערוכת אדמה: זוהר מורג

זוהר מורג היא נפש עמוקה ורכה, ואמנותה מרבה להתחקות אחר החוטים המחברים אותה לשורשיה – הן המשפחתיים והן הגיאוגרפיים. אמנית הדפס, ציירת, מורה ומנחת סדנאות המתגוררת במושב אוהד שבנגב, זוהר נולדה וגדלה בקיבוצים אשדות יעקב ורעים. כל חייה יוצרת בסביבות כפריות פתוחות ורוויות טבע, שממשיכות לעצב את השפה הרגשית והחזותית של עבודותיה. עם עשרות שנות ניסיון בהוראה, הדפס ובהובלת יוזמות אמנותיות בנגב ובעוטף עזה, היא מביאה ליצירתה שילוב נדיר של אינטואיציה אישית, מיומנות ורגישות. בתערוכת אדמה מציגה זוהר שלוש יצירות הפותחות חלונות לזיכרון, לשורשים ולשייכות. ב-"חסידה אדומה" (2017) מופיעה חסידה אדומה ובוהקת המרחפת מעל נוף מושחר, מזווית מבט עליונה. על גבה של החסידה ממקמת זוהר את דימוי בית ילדותה. אף שהעבודה נוצרה לפני המלחמה הנוכחית, הצבעים הדרמטיים והדימוי הסמלי כמעט נראים כנבואה — מהדהדים את מצוקת החטופים ואת הגעגוע של המפונים לשוב לביתם. זהו דימוי אישי וקולקטיבי גם יחד — תפילה מרוממת וכואבת לשיקום ולחזרה. “תמונת ילדות" (2007) עבודה מורכבת שמעמיקה עוד יותר בהיסטוריה המשפחתית של זוהר. דיוקן גדול שלה כילדה מופיע לצד דמויות נוספות, מוטיבים שונים, וגרסאות מרובות של בית ילדותה. השכבות החזותיות משקפות את הדרכים שבהן זיכרון עובר מדור לדור — דרך סיפורים, צילומים, משפחה והעולמות הפנימיים שאנו נושאים. זוהי מדיטציה על שושלת — כיצד העבר מעצב אותנו, וכיצד אנו נושאים אותו איתנו לאורך החיים. "אמא אדמה" (2025)יצירה שנוצרה במיוחד עבור פרויקט אדמה. סדרת ארבעת ההדפסים נשענת על אותו לוח לינולאום, שעבר טרנספורמציות באמצעות טכניקת שינוי צבע ייחודית. הדמות המרכזית — אם האדמה — מבוססת על אמה של זוהר עצמה. באמצעות הדפסה חוזרת באסכולות צבע שונות, הופכת זוהר את הדימוי האישי לאוניברסלי. האם הפרטית מתרחבת והופכת ל“אם” — סמל של חיים, חיבור, הזנה וכוח הבריאה של האדמה. באמצעות דימויים ליריים, סימבוליות קשובה וטכניקה רבת-איכות, מזמינה זוהר מורג את הצופים להיכנס לעולם שבו זיכרון, נוף וזהות שזורים זה בזה — עולם שבו האישי הופך קהילתי, והאמנות נעשית כלי לריפוי, לזיכרון ולקשר עמוק.