זרקור מתערוכת אדמה: נחמיה בועז

נחמיה בועז הוא צייר ריאליסטי בעל נגיעות אימפרסיוניסטיות עדינות, שעבודתו נובעת מהתבוננות ישירה בארץ – באור, במרקמים, בעונות השנה ובשכבות ההיסטוריה הטמונות בה. הוא יוצר בעיקר בצבעי שמן, מים ורישום, ומתמקד בנופי ארץ-ישראל. לצד עבודתו האמנותית, נחמיה הוא מייסד ומנהל בית המדרש לאמנות ולעיצוב "טוב ויפה", מרצה במכללת אמונה, ואוצר תערוכות בעל ניסיון רב. בתערוכת אדמה מציג נחמיה שלוש יצירות השוזרות יחד גאוגרפיה, זיכרון, כמיהה ומורכבות החיים היהודיים במציאות העכשווית. כל יצירה עומדת בפני עצמה, אך כולן יחד יוצרות שיחה חזקה על בית, עקירה, חוסן ואמונה. "אורזים את הבית. גוש קטיף" (2005), יצירה מעוצבת בצורת קופסת קרטון למעבר דירה, שמתארת אחת הטראומות העמוקות בתולדות ישראל האחרונות – פינוי יישובי גוש קטיף. על החלק החיצוני של הקופסה מצייר נחמיה את כוחות הביטחון הישראליים שהופקדו על פינוי בני עמם מבתיהם; ובחלק הפנימי – ישוב עם חוף שקט, ארוז. צורת הקופסה הופכת למטאפורה לפצע שאי-אפשר לאטום. העבודה מתאבלת על אובדן שהוא אישי ולאומי כאחד – כאב שנותר מקופל בתודעה הקולקטיבית, ללא תיקון. "קרוואנים בהעי" (2004), מציבה קבוצת קרוואנים בהרי בנימין – מראה מוכר למי שחיים באזורים אלה, שבהם מגורים זמניים לעיתים מקדימים את ההיתרים לבנייה קבועה. הקרוואנים ניצבים בעיר העי המקראית, המקום שבו הפסיד יהושע בקרב מביך. נוכחותם כיום מרמזת על תיקון עדין לסיפור בן אלפי שנים. מעניין לציין שהקרוואנים כלל אינם מצוירים; הם מופיעים כחלל שלילי, הנוצרים מתוך הנוף המקיף אותם. הם גם נס וגם שבריריים – סמל לשיבה, אך גם לביקוש הבלתי-פתור לקביעות במקום. "חברותא בגבעת גור אריה" (2025), נוצרה במיוחד לתערוכת אדמה, ומציגה שני בחורים הלומדים תורה יחד בתוך מבנה זמני על גבעה. נוער הגבעות – דמויות מעוררות מחלוקת בשיח הציבורי הישראלי – מופיעים כאן כרועים צנועים העוצרים לרגע של לימוד, בהדהוד למקצב הרוחני העתיק של אבותיהם. הציור מציע מסגור מחדש: מעבר לפוליטיקה, אלה צעירים המחוברים לאדמה, מחפשים משמעות, רצף וקרבה. באמצעות מבטו המדויק והכנות הרגשית שלו, משתמש נחמיה בועז בריאליזם לא רק כדי לתעד את הארץ, אלא כדי לחשוף את אמיתתה הפנימית – את הפצעים, הקדושה, המורכבות והכמיהה שמושכת את יושביה שוב ושוב אל אדמתם.