זרקור מתערוכת אדמה: ליבי יער-הורוביץ

זכיתי להכיר את ליבי יער-הורוביץ ולעבוד איתה במשך שנים רבות. ליבי היא אמנית פורה ויצירתית במיוחד, שעבודותיה עוסקות באופן עקבי במורכבות של חוויות החיים שלה. יצירתה אינטימית ואמיצה, ורוקמת יחד זיכרון אישי, מרחבים רגשיים ועמידות שקטה שנמצאת בטבע. ליבי גדלה בעולם החרדי ויצאה ממנו בגיל 20, ומאז היא צועדת במסע ארוך של התמודדות עם הדהודיו של פוסט-טראומה ודיסוציאציה —מסע פנימי הנוכח בעבודתה בכנות ובעוצמה. היום היא מתגוררת בכפר אדומים, ומשלבת בעבודתה הוראת ציור, הנחיית סדנאות, ועבודה עם נוער בסיכון בבקעת הירדן וכן עם קבוצה משולבת של מתמודדי נפש במעלה אדומים.העשייה שלה משתרעת על טכניקות מעורבות, ציורי נוף וספרי אמן המשלבים קולאז', טקסט ואיור—תמיד מתוך חיבור עמוק לטבע ולמילה הכתובה. לתערוכה הנוכחית מביאה ליבי שני גופי עבודה חזקים, המשקפים הן את סיפורה האישי והן את המרחב הרגשי הרחב של החיים בישראל כיום. ביצירה "Regrow" (2025) מציירת ליבּי את העצים השרופים בעקבות שריפת הענק שהתרחשה באפריל 2025 באזור הרי יהודה, כולל סביב מודיעין. ציורה של ליבּי, הנשען בעיקר על פלטה של אדומים, כתומים, חומים, אפורים ולבן, מציג את תוצאות ההרס—אדמה חרוכה, ענפים חשופים וגזעים מפוחמים—ובכל זאת, על חלק מהעצים ברקע הקרוב מבצבצים עלים ירוקים בקצות הענפים העליונים. היצירה מהדהדת גם כחוויה קולקטיבית שלנו וגם כמטאפורה למסע הריפוי האישי של ליבּי. היא מדברת בעדינות אך בעוצמה על חוסן, התחדשות, ועל ההתעקשות של החיים לפרוץ גם במקומות החרוכים ביותר. מוצגים גם שישה דפים מיומני האמן של ליבּי מהשנה האחרונה—יומנים חזותיים אינטימיים שנוצרו מספרים מפורקים, שכבות של דימויים וציורים. רובם דיוקנאות עצמיים: מפורקים, מחפשים ואישיים מאוד. דף אחד שוברת את הדפוס: דיוקן של בעלה, שנולד מהמפגש האמנותי הראשון שלנו שבו ביקשנו מכל אחד לצייר בן אדם שמקבלים ממנו השראה. הציור של בעלה של ליבי מוסיף מימד עדין ולא צפוי לסדרה החשופה והישירה הזו. ביחד, העבודות הללו מזמינות את הצופים להיכנס לעולמה של ליבּי—עולם של פגיעוּת, יצירתיות, ודיאלוג מתמשך בין ריפוי פנימי לבין הטבע שסביבה, כמו גם המקום שבו היא ניצבת בתוך החוויה הישראלית הרחבה.